נשיקות מאמריקה: קינוח מפנק בלי מאמץ

הגעתי לארה"ב לפני שבוע. אני יושבת על הכורסה האדומה בבית הכפרי של הדודים שלי וצופה החוצה מבעד לחלונות הגדולים המשקיפים על שביל ארוך שמסביבו ירוק עז ופרחים צהובים וורודים. לא פעם אחת חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני לחיות בתוך כל הטוב הזה. אתה קם בבוקר ונושם אויר צח ואנשים נחמדים אליך ואף אחד לא מצפצף בכביש והכל ירוק מסביב ואורגני ואני מרגישה שמחה ושלווה כמעט כל הזמן ואיך זה יכול להיות? והאם זה אפשרי?

אבל אני מצליחה להשתלט על המחשבות הרציונליות ואני פשוט זורמת עם זה, כי אני יודעת שעוד פחות מחודש זה ייגמר ואני אחזור למחויבויות ולעבודה וללחצים ואני מזכירה לעצמי שזה בסדר להיות בסדר. אני נהנית מהדברים הקטנים שכל השנה כל כך חיכיתי שיהיה לי את הזמן לעשות אותם כמו לקרוא ספר! וללכת לאגם ולקטוף תפוחים ולעשות ארוחות ערב משפחתיות גדולות. ובעיקר אני שמחה שיש לי את הזמן לבלות במטבח ולחשוב על מתכונים חדשים ולשבת על הכורסה האדומה ופשוט לכתוב..

אגם שמפליין, ורמונט, ארה"ב.

מצרכים:

 אוכמניות

פטל

5 עוגיות מרנג (נשיקות)

שוקולד מריר

שבבי קוקוס

עלי נענע לקישוט

 
הוראות הפעלה:

• שמים את האוכמניות בתוך קערה גדולה (אני השתמשתי בשתי חבילות של 170 גר')
• מוסיפים חופן פטל
• מפוררים את הנשיקות לחתיכות גסות ומוסיפים לקערה
• מגררים על פומפייה את השוקולד (בערך 2 כפות)
• מוסיפים שבבי קוקוס ומערבבים הכל יחד.
• מקשטים בעלי נענע ומגישים בקערות אישיות.

XOXO

זכרונות מהודו: מומו צמחוני

לפעמים אני יכולה להיות איפשהו ולהריח ריח מוכר, או להרגיש פתאום איזושהי תחושה חזקה, 

שבשנייה יכולה לקחת אותי למקום אחר. לזיכרון רחוק. לחופשה. לגעגוע.

הקשר אצלי בין ריח לזיכרון הוא לא תמיד רציונלי ולפעמים מרגיש אפילו אקראי ולא ברור.

התחושה יכולה לפעמים להחזיק יום שלם, כשאני נמצאת פיזית במקום מסוים אבל בראשי אני נודדת וחוזרת לסירוגין.

חוזרת לגסט האוס בעמק פרווטי, הודו.

ופתאום אני שוב בטיול בהודו, בגסט האוס עם מרפסת השמש, על ההר הגבוה שמשקיף להימליה, 

שותה את הקפה של הבוקר.

וברגע אחר אני הולכת קילומטרים אחרי הסבתא הזקנה והיחפה שמובילה אותנו במעלה ההר לביתה.

ואז אני בכפר הקטן והפסטורלי שכולו ירוק מסביב, משחקת שש בש.

                               בעלה של הסבתא היחפה מחכה בסבלנות לארוחת הצהריים. מנאלי, הודו.

נהר הגנגס. רישיקש, הודו.

געגועיי לביריאני

ילדים שמחים בעמק פרווטי.

את המומו (כיסוני בצק ממולאים), מאכל טיבטי מסורתי, הכרתי לראשונה לפני שלוש שנים, כשטיילתי בצפון הודו. 

מוכרת מומו ברחוב. מקלוד גאנג', דרמסלה.

דרמסלה מיושבת ע"י טיבטים, ושם גם ביתו הראשי של הדלאי לאמה.

המומו יכול להיות מאודה או מטוגן, ולהגיע בהמון צורות ומילויים שונים. 

המתכון הזה הוא של מומו קלאסי במילוי כרוב, גזר ובצל,

עם טוויסט אסייתי של רוטב סויה וג'ינג'ר שמוסיף למילוי עוד טעם ומליחות.

טעים, כייפי ופשוט להכנה.

מצרכים: 

בצק:

2 כוסות (בערך 400 גרם) קמח

כפית אבקת אפייה

כפית מלח

כפית סוכר

1.5 כוסות מים פושרים   

מילוי:

כרוב

2 גזרים

בצל

כפית ג'ינג'ר מגורד

כף סויה

כוסברה

הוראות הפעלה:

מתחילים עם הבצק:

• בקערה גדולה שמים את הקמח, אבקת אפייה, מלח, סוכר ומערבבים.  
• מוסיפים את המים ולשים את הבצק עד שנהיה מרקם חלק ואחיד.
• עוטפים את הבצק בניילון נצמד ונותנים לו לנוח.

בזמן שהבצק נח, מכינים את המילוי:

• חותכים את הבצל לחצי ופורסים לפרוסות דקות.
• מגרדים בפומפייה את הכרוב, הגזרים והג'ינג'ר וקוצצים את הכוסברה.
• מוסיפים לירקות כף סויה ומערבבים.

חוזרים לבצק:

• חותכים את הבצק לחתיכות קטנות.
• מרדדים עם מערוך על משטח מקומח את חתיכות הבצק לצורת עיגול קטן.
• שמים כף מהמילוי בתוך העיגול של הבצק, מניחים אצבע במרכז המומו ומקפלים את הבצק באופן סיבובי.

אופציה נוספת (יותר פשוטה): מקפלים את עיגול הבצק לשניים, מהדקים את השוליים בעדינות עם האצבעות 

ולאחר מכן לוחצים אותן שוב עם מזלג.  

• מכניסים מסננת אידוי לסיר גדול.
• מוסיפים מים כמעט עד לגובה תחתית המסננת.
• מרתיחים את המים בסיר, מניחים את המומו על המסננת, סוגרים את המכסה ומשאירים כרבע שעה עד שהבצק אינו דביק.

בתיאבון

קפואים בעיר זרה: המסע המופלא לצ'כיה

לכבוד יום הולדתו ה-25 של בן, התחשק לי לעשות משהו מיוחד.

אז רגע לפני תקופת מבחנים קניתי לנו כרטיסים והפתעתי אותו בטיסה לפראג.
פראג אף פעם לא עניינה אותי במיוחד, פשוט כי נשמעה לי פחות קורצת מערים אחרות באירופה, עד לאחרונה, ששמעתי כמה דברים שעניינו אותי:

1. היא עיר מהאגדות. אבל באמת. המראה שלה קסום, גם מבחינה אדריכלית אבל גם כי יש בה משהו מיוחד. כשהלכנו על גשר צ'רלס המפורסם בערב ((charles bridge, הוא מואר ויש עליו פסלים ענקיים ומרשימים ומשני צדדיו נהר עצום, אמרתי לבן שאם פתאום תצוץ איזו פיה, זה ייראה נורמלי לחלוטין.

2. היא זולה. לא זולה הודו או תאילנד, אבל זולה מאוד יחסית למדינה אירופאית. הכסף שם הוא קרונות ולא יורו.

3.   היא חובבת בירה ידועה. פילזנר היא בירה צ'כית, וקרויה על שם עיר ממנה היא באה. בכל פינה בפראג אפשר למצוא ברים מקומיים ותיירותיים. הבירה שם יותר זולה ממים! 

הנוף מהגשר.

בגלל שהגענו לפראג באמצע החורף והתניידנו ברגל, רוב הזמן הלכנו בכיוון החום או הריח- אם הרחנו משהו חם וטעים, הלכנו בעקבותיו,  וכך פחות או יותר התנהלה החופשה שלנו. 

את החום הבוקע מבית התה הזה הרגשתי מקילומטרים.

טרדלניק. הגרסה הצ'כית לקיורטוש ההונגרי.

ביום הראשון נכנסנו לשוק מהכפור. ואפילו בן, הגבר שבגברים, הודה בפניי שקר לו.

0 מעלות זה הארד קור (תרתי משמע) בשביל אנשים שרגילים לאקלים הישראלי. הדבר הראשון שעשינו זה לקנות כובעים. כשבן הודיע לי שהאוזניים שלו קרח, לא הייתה ברירה. חימום האוזניים- צ'ק. זה כבר היה שיפור משמעותי. כשהסתובבנו בחוץ החזקתי עם הידיים את הצעיף כרוך סביב הפנים, בלי שום כוונה להוריד אותו, עד שנכנסנו למקום חמים ובטוח לאף שלי, שכמעט נשר. אחרי זה קניתי צעיף שאפשר להדביק לפרצוף מבלי להחזיק אותו עם הידיים, ואז נראיתי קצת יותר שפויה.

לצערי הסתבר שהפנים זה המקום הכי הרגיש שלי לקור. כמעט כל הזמן האף שלי היה אדום. התאמתי מאוד לרוח החג.

זאת אני מנסה לשחק אותה קולית בזמן התקף היפותרמי.

וזה הדובון שלי.

הגענו שנייה לפני חג המולד, אז בכל מקום היו דוכנים קטנים שמכרו תה ויין חם, בשר חזיר שמסתובב על המנגל, נקניקיות שמנמנות, ערמונים חמים, טרדלניק (מאפה מסורתי מבצק שמרים) שמכינים במקום, מפוצץ בסוכר ואגוזים (עם אופציה לנוטלה בפנים). מסביב עצי אשוח מלאים קישוטים נוצצים, והופעות חיות ברחוב.

מותר לי כי אני בחופשה.

הצ'כים דואגים לחימום. גם בחוץ.

מבחינת חיי לילה- אין יותר מידי. רוב המקומות נסגרים בסביבות 23:00. 
המסיבות נראות כאילו יצאו משנות ה-80 (בקטע רע), אז זה לא היה ממש רלוונטי. 
אבל בגלל שהברים פתוחים במשך כל היום ויש אווירה כיפית, הלילה נהיה פחות קריטי.

קלאסי.

יש הרבה אטרקציות ודברים לראות, אבל שום דבר הוא לא must. בגלל שהעיר לא מאוד גדולה, אני ממליצה ללכת ברגל, לסמוך על האינסטינקטים (אני ניחנתי בחוש ריח מפותח, אבל אולי אצלך זה השמיעה? הראייה?), פשוט לזרום ולראות לאן זה יוביל אתכם.

ואם זה היה יותר מידי רוחני ומופשט, הנה כמה המלצות קצת יותר קונקרטיות:

Charles Hotel: המלון שלנו. לא מאוד מפואר אבל מקסים, חדר גדול ומרווח בסגנון עתיק ורומנטי. נמצא באזור טיפה פחות תיירותי אבל ממש קרוב להכל (דקה מגשר צ'ארלס). כולל ארוחת בוקר. מומלץ להזמין מקום מאתר שנקרא קיאק, המחירים בו יותר זולים מאתרים אחרים -  http://www.kayak.com/.

The Charles Hotel: 

Josefská 42/1, 118 00 Praha 1 - Malá Strana    

Phone: 420 211 151 300

הנוף מהחדר. אירופאי אורבני.

גבעת פטז'ין: אפשר להגיע למעלה הגבעה ברגל (בערך 20 דק' הליכה) או ברכבל.
כשמגיעים למעלה יש תצפית נורא יפה על כל פראג, עוד כל מיני אטרקציות וכמה מסעדות. ובירה כמובן. 

גבעת פטז'ין.

התיאטרון השחורTa Fantasia : אטרקציה כיפית לערב. המופע מגניב ומושקע למרות שאני מצאתי בו כמה מוטיבים אנטישמיים, אבל אולי זה רק הדמיון המפותח היהודי שלי. תשפטו בעצמכם. ותודיעו לי. נמצא ממש בכניסה לניו טאון אחרי גשר קארל.

Ta Fantasia

tel: (+420)222221366, 

mail: predprodej@tafantastika.cz או vstupenky@tafantastika.cz

מסעדת ג'ובאני (Giovanni): מסעדה איטלקית שמצאנו באקראי באחד משיטוטינו, והסתבר שזוג ישראלים שפגשנו באותו יום המליץ לנו עליה. מקום מקסים, אוכל מעולה ואווירה רומנטית. לעיקרית הזמנתי פטוצ'יני עם סלמון ושמנת ובן לקח חזה ברווז צלוי עם תרד ופרושוטו. כותבת ומריירת. וזה עוד בלי הראשונות.. והפוקצ'ה.. והבירות.. 

Giovanni restaurant

Address: Kožná 481/11110 00 Praha 1-Staré Město

tel.: +420 221 632 605

אפשר למצוא עוד פרטים על אטרקציות בפראג (ובאירופה בכלל) באתר שנקרא "שיחור". 

אינדיאנים בצ'כיה.

פיס אנד לאב עד הפעם הבאה.

האסקפיזם המושלם: שבוע בפריז

אז אחרי חודשים של שירות אנשים שיכורים- העבודה השתלמה!

הכרטיס נקנה- החופשה סוף סוף הגיעה.

יש משהו בפריז. משהו שלא ידעתי להגדיר אותו, אלא רק בדיעבד כשחזרתי לארץ. קודם כל שמתי לב שהצרפתים לא מחוברים באינפוזיה לאייפונים שלהם. גם במטרו ובמקומות שאני הייתי טוענת שהם הכרחיים בשביל להעביר את הזמן, אז לא! הם יעדיפו לקרוא ספר או לשמוע מוזיקה (!!!).

דבר שני, הם מסתובבים ברחוב עם באגט כאילו כלום.

מעבר לזה, התיירים לא ממש מעניינים אותם ורובם לא טורחים אפילו ללמוד אנגלית. לי זה לא הפריע. אפילו קצת חיבבתי את הגישה הקשוחה והאליטיסטית של אםאתהלאיודעצרפתיתבעיהשלך (במבטא צרפתי).

                                                 תיירים בלובר.

כמה אנקדוטות לגביי הבחורות הפריזאיות:

-יש להן חיבה עמוקה לנעלי סניקרס (גם עם שמלה או חצאית).

-הן לא שמות לק בציפורניים.

- הן אוכלות מלא באגט ולא משמינות.

 געגועים עמוקים.

                                      

הנונשלנטיות בעיר הזאת הקסימה אותי. הרחובות יפים ומטופחים באופן שנראה חסר מאמץ לחלוטין.

אוכל:

אין ספק שהאוכל הרבה יותר הולם לקרניבורים. התפריט הצרפתי מבוסס על סטייקים, המבורגרים, דגים ופירות ים. מה שכן, הצרפתים יודעים לעשות את הבשר כמו שצריך. אם הזמנת מידת עשייה מדיום, זה אכן יהיה כך- אדום ועסיסי מבפנים.  ביום השלישי, פגשנו קרובי משפחה, ז'אן-פייר ואגת, שלקחו אותנו לביסטרו צרפתי קלאסי. קשה לתאר במילים כמה התמוגגתי מהאוכל. ז'אן פייר פיקד על הזמנת הראשונות והקינוחים, אחת הראשונות הייתה מנת מולים שמעולם לא ראיתי לפני, והיא הייתה פשוט מעולה!

     מעט חשודים אבל טעימים בטירוף.

                             

בתקופה האחרונה אני מאוד משתדלת להפחית בבשר ואני מודה שבפריז חטאתי. בעיקר לא הצלחתי לעמוד בפני באגט עם האם וצ'יז (או: ז'אמבון אה פרומאז'). מה שמביא אותי לדבר קצת על הבאגט. הוא בכל מקום: תקבלו אותו חתוך בתוך סלסלה כחלק אינטגרלי מהארוחה במסעדות (לפעמים הוא גם יהיה חם!), תראו אותו בכל מאפייה ופטיסרי, ובידיהם של הצרפתים הקונים אותו טרי מידי יום. 

קניות:

השופינג בפריז הוא כייפי ביותר. בכל פינה אפשר למצוא חנויות בגדים, בוטיקים של מעצבים, וכמעט בכל חנות יש דברים ממש יפים. אני העדפתי לקנות מחנויות מוכרות (H&M וכו'), הבגדים יפים והרבה יותר זולים אז יכולתי להתפרע ולקנות יותר. מצד שני, אם יש תקציב, כמובן שמיד ללכת לחנויות הבוטיק, שם אפשר למצוא דברים ייחודיים ושווים. 

  כי חייבים הפסקת קפה בין קנייה לקנייה.    

                                                                                          

עוד דבר נחמד בפריז הוא שכמעט בכל רחוב או סמטה אפשר למצוא גן נסתר, הנחבא בין הבניינים.  

והדלתות (כן אני מדברת על דלת)!!! כל כך מרשימות שפשוט אי אפשר להתעלם מהן.

בעצם החיסרון היחיד הוא שהיא מאוד יקרה. אני הגעתי בידיעה שאני הולכת לבזבז את כספי על דברים נחוצים (שופינג), אז זאת לא הייתה בעיה, אבל כדאי לבוא מוכנים.

        עצי ערמונים בגני לוקסמבורג.           

     עד הפעם הבאה.