נשיקות מאמריקה: קינוח מפנק בלי מאמץ

הגעתי לארה"ב לפני שבוע. אני יושבת על הכורסה האדומה בבית הכפרי של הדודים שלי וצופה החוצה מבעד לחלונות הגדולים המשקיפים על שביל ארוך שמסביבו ירוק עז ופרחים צהובים וורודים. לא פעם אחת חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני לחיות בתוך כל הטוב הזה. אתה קם בבוקר ונושם אויר צח ואנשים נחמדים אליך ואף אחד לא מצפצף בכביש והכל ירוק מסביב ואורגני ואני מרגישה שמחה ושלווה כמעט כל הזמן ואיך זה יכול להיות? והאם זה אפשרי?

אבל אני מצליחה להשתלט על המחשבות הרציונליות ואני פשוט זורמת עם זה, כי אני יודעת שעוד פחות מחודש זה ייגמר ואני אחזור למחויבויות ולעבודה וללחצים ואני מזכירה לעצמי שזה בסדר להיות בסדר. אני נהנית מהדברים הקטנים שכל השנה כל כך חיכיתי שיהיה לי את הזמן לעשות אותם כמו לקרוא ספר! וללכת לאגם ולקטוף תפוחים ולעשות ארוחות ערב משפחתיות גדולות. ובעיקר אני שמחה שיש לי את הזמן לבלות במטבח ולחשוב על מתכונים חדשים ולשבת על הכורסה האדומה ופשוט לכתוב..

אגם שמפליין, ורמונט, ארה"ב.

מצרכים:

 אוכמניות

פטל

5 עוגיות מרנג (נשיקות)

שוקולד מריר

שבבי קוקוס

עלי נענע לקישוט

 
הוראות הפעלה:

• שמים את האוכמניות בתוך קערה גדולה (אני השתמשתי בשתי חבילות של 170 גר')
• מוסיפים חופן פטל
• מפוררים את הנשיקות לחתיכות גסות ומוסיפים לקערה
• מגררים על פומפייה את השוקולד (בערך 2 כפות)
• מוסיפים שבבי קוקוס ומערבבים הכל יחד.
• מקשטים בעלי נענע ומגישים בקערות אישיות.

XOXO

אביב הגיע: ברוסקטת ירקות צלויים וגבינת עיזים

אין דבר יותר כיף מלהתארח. במיוחד אצל אנשים שאוהבים לארח.

פותחים לך שולחן מלא בכל טוב, מפנקים אותך, דואגים לך. 

בגט טרי זה אושר.

יש כמה אנשים בחיי שמסומנים אצלי כמארחים אידיאליים. תמיד יש אווירה, אוכל נפלא וחברה טובה.

בדרך כלל אחרי ביקור, אני יוצאת משם בטשטוש חושים מוחלט, כפתור פתוח ותחושה של אושר וסיפוק. 

בדרך הביתה לשנ"צ בהול.

גבינת בושה עיזים צרפתית.

  

תמיד אני מבטיחה לעצמי שיום אחד גם אני אארח ככה.

גם מהבית שלי ייצאו אנשים בלי יכולת לנשום, אבל עם שמחה בלב. 

כי אלו הם בסוף הזיכרונות הכי טובים.

חברה ואוכל אוכל וחברה.

המתכון מתאים למארחים מתחילים כמוני, וישמח כל אורח (חרוז אקראי, באמת).

 

מצרכים:

בגט

4 סלקים

בטטה

גבינת עיזים

ארוגולה

אגוזי מלך

שן שום

שמן זית

2 כפיות סוכר חום

חומץ בלסמי

 הוראות הפעלה:

• מחממים תנור ל-200 מעלות.
• מקלפים את הבטטה ומזלפים עליה שמן זית ומלח גס.
• על הסלקים מפזרים סוכר, מזלפים שמן זית ועוטפים בנייר כסף.
• מכניסים את הירקות לתנור ל-40 דקות (או עד שהם רכים).
• פורסים את הבגט לחתיכות עבות, מזלפים שמן זית ומכניסים לתנור/טוסטר אובן ל5 דק'.
• מקלפים שן שום ומורחים על פרוסות הבגט החם.
• כשהירקות בתנור רכים, מקלפים את הסלקים (בזהירות, חם) וחותכים אותם ואת הבטטה לקוביות קטנות.
• מסדרים מעל כל ברוסקטה כמה קוביות סלק, בטטה, עלי ארוגולה.
• מפוררים מעל את הגבינה ואגוזי המלך ומזלפים מעט חומץ בלסמי.

מי בא לאכול?

זכרונות מהודו: מומו צמחוני

לפעמים אני יכולה להיות איפשהו ולהריח ריח מוכר, או להרגיש פתאום איזושהי תחושה חזקה, 

שבשנייה יכולה לקחת אותי למקום אחר. לזיכרון רחוק. לחופשה. לגעגוע.

הקשר אצלי בין ריח לזיכרון הוא לא תמיד רציונלי ולפעמים מרגיש אפילו אקראי ולא ברור.

התחושה יכולה לפעמים להחזיק יום שלם, כשאני נמצאת פיזית במקום מסוים אבל בראשי אני נודדת וחוזרת לסירוגין.

חוזרת לגסט האוס בעמק פרווטי, הודו.

ופתאום אני שוב בטיול בהודו, בגסט האוס עם מרפסת השמש, על ההר הגבוה שמשקיף להימליה, 

שותה את הקפה של הבוקר.

וברגע אחר אני הולכת קילומטרים אחרי הסבתא הזקנה והיחפה שמובילה אותנו במעלה ההר לביתה.

ואז אני בכפר הקטן והפסטורלי שכולו ירוק מסביב, משחקת שש בש.

                               בעלה של הסבתא היחפה מחכה בסבלנות לארוחת הצהריים. מנאלי, הודו.

נהר הגנגס. רישיקש, הודו.

געגועיי לביריאני

ילדים שמחים בעמק פרווטי.

את המומו (כיסוני בצק ממולאים), מאכל טיבטי מסורתי, הכרתי לראשונה לפני שלוש שנים, כשטיילתי בצפון הודו. 

מוכרת מומו ברחוב. מקלוד גאנג', דרמסלה.

דרמסלה מיושבת ע"י טיבטים, ושם גם ביתו הראשי של הדלאי לאמה.

המומו יכול להיות מאודה או מטוגן, ולהגיע בהמון צורות ומילויים שונים. 

המתכון הזה הוא של מומו קלאסי במילוי כרוב, גזר ובצל,

עם טוויסט אסייתי של רוטב סויה וג'ינג'ר שמוסיף למילוי עוד טעם ומליחות.

טעים, כייפי ופשוט להכנה.

מצרכים: 

בצק:

2 כוסות (בערך 400 גרם) קמח

כפית אבקת אפייה

כפית מלח

כפית סוכר

1.5 כוסות מים פושרים   

מילוי:

כרוב

2 גזרים

בצל

כפית ג'ינג'ר מגורד

כף סויה

כוסברה

הוראות הפעלה:

מתחילים עם הבצק:

• בקערה גדולה שמים את הקמח, אבקת אפייה, מלח, סוכר ומערבבים.  
• מוסיפים את המים ולשים את הבצק עד שנהיה מרקם חלק ואחיד.
• עוטפים את הבצק בניילון נצמד ונותנים לו לנוח.

בזמן שהבצק נח, מכינים את המילוי:

• חותכים את הבצל לחצי ופורסים לפרוסות דקות.
• מגרדים בפומפייה את הכרוב, הגזרים והג'ינג'ר וקוצצים את הכוסברה.
• מוסיפים לירקות כף סויה ומערבבים.

חוזרים לבצק:

• חותכים את הבצק לחתיכות קטנות.
• מרדדים עם מערוך על משטח מקומח את חתיכות הבצק לצורת עיגול קטן.
• שמים כף מהמילוי בתוך העיגול של הבצק, מניחים אצבע במרכז המומו ומקפלים את הבצק באופן סיבובי.

אופציה נוספת (יותר פשוטה): מקפלים את עיגול הבצק לשניים, מהדקים את השוליים בעדינות עם האצבעות 

ולאחר מכן לוחצים אותן שוב עם מזלג.  

• מכניסים מסננת אידוי לסיר גדול.
• מוסיפים מים כמעט עד לגובה תחתית המסננת.
• מרתיחים את המים בסיר, מניחים את המומו על המסננת, סוגרים את המכסה ומשאירים כרבע שעה עד שהבצק אינו דביק.

בתיאבון