יום שלישי, 15 בספטמבר 2015

נשיקות מאמריקה: קינוח מפנק בלי מאמץ


הגעתי לארה"ב לפני שבוע. אני יושבת על הכורסה האדומה בבית הכפרי של הדודים שלי וצופה החוצה מבעד לחלונות הגדולים המשקיפים על שביל ארוך שמסביבו ירוק עז ופרחים צהובים וורודים. לא פעם אחת חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני לחיות בתוך כל הטוב הזה. אתה קם בבוקר ונושם אויר צח ואנשים נחמדים אליך ואף אחד לא מצפצף בכביש והכל ירוק מסביב ואורגני ואני מרגישה שמחה ושלווה כמעט כל הזמן ואיך זה יכול להיות? והאם זה אפשרי?




אבל אני מצליחה להשתלט על המחשבות הרציונליות ואני פשוט זורמת עם זה, כי אני יודעת שעוד פחות מחודש זה ייגמר ואני אחזור למחויבויות ולעבודה וללחצים ואני מזכירה לעצמי שזה בסדר להיות בסדר. אני נהנית מהדברים הקטנים שכל השנה כל כך חיכיתי שיהיה לי את הזמן לעשות אותם כמו לקרוא ספר! וללכת לאגם ולקטוף תפוחים ולעשות ארוחות ערב משפחתיות גדולות. ובעיקר אני שמחה שיש לי את הזמן לבלות במטבח ולחשוב על מתכונים חדשים ולשבת על הכורסה האדומה ופשוט לכתוב..


אגם שמפליין, ורמונט, ארה"ב.


מצרכים:
 אוכמניות
פטל
5 עוגיות מרנג (נשיקות)
שוקולד מריר
שבבי קוקוס
עלי נענע לקישוט
 
הוראות הפעלה:
  • שמים את האוכמניות בתוך קערה גדולה (אני השתמשתי בשתי חבילות של 170 גר')
  • מוסיפים חופן פטל
  • מפוררים את הנשיקות לחתיכות גסות ומוסיפים לקערה
  • מגררים על פומפייה את השוקולד (בערך 2 כפות)
  • מוסיפים שבבי קוקוס ומערבבים הכל יחד.
  • מקשטים בעלי נענע ומגישים בקערות אישיות.



XOXO

יום ראשון, 22 במרץ 2015

אביב הגיע: ברוסקטת ירקות צלויים וגבינת עיזים


אין דבר יותר כיף מלהתארח. במיוחד אצל אנשים שאוהבים לארח.

פותחים לך שולחן מלא בכל טוב, מפנקים אותך, דואגים לך. 


בגט טרי זה אושר.

יש כמה אנשים בחיי שמסומנים אצלי כמארחים אידיאליים. תמיד יש אווירה, אוכל נפלא וחברה טובה.

בדרך כלל אחרי ביקור, אני יוצאת משם בטשטוש חושים מוחלט, כפתור פתוח ותחושה של אושר וסיפוק. 

בדרך הביתה לשנ"צ בהול.


גבינת בושה עיזים צרפתית.
  

תמיד אני מבטיחה לעצמי שיום אחד גם אני אארח ככה.
גם מהבית שלי ייצאו אנשים בלי יכולת לנשום, אבל עם שמחה בלב. 
כי אלו הם בסוף הזיכרונות הכי טובים.


חברה ואוכל אוכל וחברה.


המתכון מתאים למארחים מתחילים כמוני, וישמח כל אורח (חרוז אקראי, באמת).
 

מצרכים:
בגט
4 סלקים
בטטה
גבינת עיזים
ארוגולה
אגוזי מלך
שן שום
שמן זית
2 כפיות סוכר חום
חומץ בלסמי
 הוראות הפעלה:
  • מחממים תנור ל-200 מעלות.
  • מקלפים את הבטטה ומזלפים עליה שמן זית ומלח גס.
  • על הסלקים מפזרים סוכר, מזלפים שמן זית ועוטפים בנייר כסף.
  • מכניסים את הירקות לתנור ל-40 דקות (או עד שהם רכים).
  • פורסים את הבגט לחתיכות עבות, מזלפים שמן זית ומכניסים לתנור/טוסטר אובן ל5 דק'.
  • מקלפים שן שום ומורחים על פרוסות הבגט החם.
  • כשהירקות בתנור רכים, מקלפים את הסלקים (בזהירות, חם) וחותכים אותם ואת הבטטה לקוביות קטנות.
  • מסדרים מעל כל ברוסקטה כמה קוביות סלק, בטטה, עלי ארוגולה.
  • מפוררים מעל את הגבינה ואגוזי המלך ומזלפים מעט חומץ בלסמי.


מי בא לאכול?

יום שני, 9 במרץ 2015

זכרונות מהודו: מומו צמחוני


לפעמים אני יכולה להיות איפשהו ולהריח ריח מוכר, או להרגיש פתאום איזושהי תחושה חזקה, 

שבשנייה יכולה לקחת אותי למקום אחר. לזיכרון רחוק. לחופשה. לגעגוע.


הקשר אצלי בין ריח לזיכרון הוא לא תמיד רציונלי ולפעמים מרגיש אפילו אקראי ולא ברור.
התחושה יכולה לפעמים להחזיק יום שלם, כשאני נמצאת פיזית במקום מסוים אבל בראשי אני נודדת וחוזרת לסירוגין.

חוזרת לגסט האוס בעמק פרווטי, הודו.


ופתאום אני שוב בטיול בהודו, בגסט האוס עם מרפסת השמש, על ההר הגבוה שמשקיף להימליה, 

שותה את הקפה של הבוקר.


וברגע אחר אני הולכת קילומטרים אחרי הסבתא הזקנה והיחפה שמובילה אותנו במעלה ההר לביתה.


ואז אני בכפר הקטן והפסטורלי שכולו ירוק מסביב, משחקת שש בש.



                               בעלה של הסבתא היחפה מחכה בסבלנות לארוחת הצהריים. מנאלי, הודו.

נהר הגנגס. רישיקש, הודו.

געגועיי לביריאני

ילדים שמחים בעמק פרווטי.

את המומו (כיסוני בצק ממולאים), מאכל טיבטי מסורתי, הכרתי לראשונה לפני שלוש שנים, כשטיילתי בצפון הודו. 


מוכרת מומו ברחוב. מקלוד גאנג', דרמסלה.


דרמסלה מיושבת ע"י טיבטים, ושם גם ביתו הראשי של הדלאי לאמה.


המומו יכול להיות מאודה או מטוגן, ולהגיע בהמון צורות ומילויים שונים. 

המתכון הזה הוא של מומו קלאסי במילוי כרוב, גזר ובצל,

עם טוויסט אסייתי של רוטב סויה וג'ינג'ר שמוסיף למילוי עוד טעם ומליחות.


טעים, כייפי ופשוט להכנה.


מצרכים: 
בצק:
2 כוסות (בערך 400 גרם) קמח
כפית אבקת אפייה
כפית מלח
כפית סוכר
1.5 כוסות מים פושרים   

מילוי:
כרוב
2 גזרים
בצל
כפית ג'ינג'ר מגורד
כף סויה
כוסברה


הוראות הפעלה:
מתחילים עם הבצק:
  • בקערה גדולה שמים את הקמח, אבקת אפייה, מלח, סוכר ומערבבים.  
  • מוסיפים את המים ולשים את הבצק עד שנהיה מרקם חלק ואחיד.
  • עוטפים את הבצק בניילון נצמד ונותנים לו לנוח.
בזמן שהבצק נח, מכינים את המילוי:
  • חותכים את הבצל לחצי ופורסים לפרוסות דקות.
  • מגרדים בפומפייה את הכרוב, הגזרים והג'ינג'ר וקוצצים את הכוסברה.
  • מוסיפים לירקות כף סויה ומערבבים.
חוזרים לבצק:
  • חותכים את הבצק לחתיכות קטנות.
  • מרדדים עם מערוך על משטח מקומח את חתיכות הבצק לצורת עיגול קטן.
  • שמים כף מהמילוי בתוך העיגול של הבצק, מניחים אצבע במרכז המומו ומקפלים את הבצק באופן סיבובי.



אופציה נוספת (יותר פשוטה): מקפלים את עיגול הבצק לשניים, מהדקים את השוליים בעדינות עם האצבעות 
ולאחר מכן לוחצים אותן שוב עם מזלג.  
  • מכניסים מסננת אידוי לסיר גדול.
  • מוסיפים מים כמעט עד לגובה תחתית המסננת.
  • מרתיחים את המים בסיר, מניחים את המומו על המסננת, סוגרים את המכסה ומשאירים כרבע שעה עד שהבצק אינו דביק.


בתיאבון

יום ראשון, 1 במרץ 2015

אושר ועושר: רוטב בולונז עשיר עם עגבניות טריות ובטטה


בסיום תקופת המבחנים, בן ואני נסענו מחוץ לעיר, אכלנו צהריים במסעדה ואחרי הסתובבנו קצת בטבע.

עצי תפוזים ולימונים בכל מקום, דשא בצבע ירוק עז, פרחים צהובים ושמיים כחולים-אפורים.



 
ארוחת צהריים בכפר.


פתאום הציפה אותי תחושה שאני במקום אחר, מקום שלא הייתי בו ואני חולמת לבקר כבר שנים. איטליה. 



נמצאת ליד נתניה מרגישה טוסקנה.


בולונז זה אחד המאכלים הראשונים שלמדתי לבשל, והוא גם אחד האהובים עליי. ברוטב בולונז האיטלקי הקלאסי יש גזר וסלרי. אני אוהבת להכין עם בטטה, זה נותן טוויסט מעניין ומוסיף מתיקות ועומק לתבשיל. 

לאחרונה התחלתי להוסיף לרוטב עגבניות טריות שאני חולטת לפני הבישול. 

עצם המשפט הזה גורם לי לחייך, כי כשאני מספרת לאנשים בגאווה שחלטתי את העגבניות, 

זה נשמע כאילו הכנתי אוכל מולקולרי.

אבל זה בעצם אומר ששמתי עגבניות במים חמים והורדתי להן את הקליפה.


תהליך החליטה:


במתכון השתמשתי בפסטה מחיטה מלאה. אין ספק שהיא פחות טעימה מהרגילה, אבל בכל מקרה היא מתערבבת בסוף עם הרוטב, אז למה לא לשלב קצת בריאות.

מצרכים:
חצי ק"ג בשר טחון
בצל גדול
בטטה
שן שום
שמן זית
3 עגבניות טריות (או/ו עגבניות שרי)
פחית עגבניות מרוסקות
רסק עגבניות קטן
סוכר
בזיליקום (טרי או יבש)
חבילת פסטה

הוראות הפעלה:
  • חותכים את הבצל, שום ובטטה לחתיכות קטנות.
  • מסמנים עם סכין צורת איקס על העגבניות ומכניסים אותן לסיר עם מים רותחים ל-2 דקות. 
  • שוטפים את העגבניות במים קרים, משילים את הקליפה וחותכים גס.
  • מחממים סיר עם שמן זית, מכניסים את הבצל והשום ומטגנים מעט.
  • מוסיפים את הבטטה ומערבבים עד שהיא מעט מתרככת.
  • מוסיפים את הבשר הטחון ומרסקים אותו בעזרת כף עץ. מתבלים במלח פלפל.
  • כשהבשר מפורר ועשוי לחלוטין, יוצקים לסיר את העגבניות הטריות, את פחית העגבניות המרוסקות, שתי כפות מרסק העגבניות וכפית סוכר.
  • מוסיפים לסיר חופן בזיליקום (עדיף טרי) ומערבבים.
  • כשהבולונז רותח, מנמיכים את האש וסוגרים את המכסה.
  • במקביל, מרתיחים סיר מים עם הרבה מלח. כשהמים רותחים מוסיפים את הפסטה, מערבבים ומבשלים עד שהפסטה אל-דנטה מושלמת. לפני הסינון, יוצקים עם כף גדולה קצת ממי הפסטה לתוך סיר הבולונז, העמילן שבפסטה מסמיך את הרוטב.
  • מסננים את הפסטה ומזלפים מעט שמן זית ומלח גס.
  • אחרי חצי שעה כשהבולונז התבשל והבטטה התרככה, אפשר לאכול!
  • עוד אופציה היא להשאיר את הסיר על  הגז עוד קצת כדי לתת לטעמים להיספג. 


או שאפשר גם וגם - לאכול בולונז ולהשאיר אותו להתבשל (על תקן העוגה השלמה)

Buon appetito

יום שישי, 20 בפברואר 2015

פשטות מתוחכמת: ריזוטו פתיתים עם דלעת ופטריות



לא מזמן נסעתי לשדה בוקר בתור עוזרת צלם של אבא שלי,

במסגרת פרויקט חדש שהוא עובד עליו על דוד בן-גוריון.

כשהוא הציע לי להצטרף אליו לנסיעה זאת לא הייתה שאלה בכלל,

צילום ומדבר הם שני דברים שאני מאוד אוהבת.

וגם כי הוא ביקש ממני וזה אבא שלי.



המדבר בשבילי הוא מקום של רוגע ונחמה,

ובשנים האחרונות נשארה בעיקר הרגשה של החמצה וגעגוע לחופשות בסיני,

בחיפוש מתמיד אחר תחליפים בכל מיני אורחנים בדרום הארץ. 


המקום המושלם.


כשהגענו לשדה בוקר, נכנסנו לצריף של דוד ופולה והסתובבנו בין החדרים.

כשנכנסתי למטבח, לא יכולתי שלא לשים לב לכמה באופן אירוני, הוא דומה למטבח שלי. קטן מאוד, צנוע ומינימלי. 

זה הזכיר לי שבן-גוריון הוא זה שהמציא את הפתיתים (בשיתוף עם אחד ממייסדי אסם).

בתקופת הצנע, כאשר היה מחסור באורז, בן-גוריון ביקש למצוא תחליף שעשוי מחיטה. וכך נוצרו הפתיתים. גאונות. 

דמיינתי את דוד ופולה יושבים במטבח הקטן שלהם ואוכלים פתיתים של אסם. 


המטבח של דוד ופולה בן-גוריון. וינטאג' במיטבו.

זה הוביל אותי לחשוב על התקופה הזאת בחיים.

תקופה בה אני אמורה לאכול פתיתים ולעבוד במלצרות ולחיות בדלות עד סוף התואר. 

ואז חשבתי- למה אני אמורה להיות בסדר עם זה?                   

אולי עם מלצרות ומטבח קטן השלמתי, אבל לחיות ולאכול טוב זה דבר שאני לא מוכנה להתפשר עליו. 

ופתאום, בבת אחת הכל התחבר לי לריזוטו פתיתים (הברקה שלצערי לא גיליתי ראשונה).

שילוב מנצח של פשטות ויוקרה, עם מצרכים שאפשר למצוא כמעט בכל בית. 

ואם לא אז בסופר מתחת לבית.


לטבעונים- לוותר על הגבינות ולהכין רק עם יין וירקות. טעים.


טיפ: ממליצה להשתמש פרמז'ן איכותי. הוא אמנם יותר יקר אבל מחזיק מעמד הרבה יותר זמן והוא הרבה הרבה יותר טעים.


 
מצרכים:
פתיתים
בצל
דלעת 
פטריות
שן שום
יין לבן/אדום יבש
שמן זית
שמנת לבישול
פרמז'ן

אופציית הגשה: לגרד עם קולפן חתיכות דקות של פרמז'ן ולפזר מעט עירית קצוצה.

הוראות הפעלה:

  • חותכים בצל ושום לחתיכות קטנות, את הדלעת לקוביות, את הפטריות לכל גודל שאוהבים. 
  • מגרדים את הפרמז'ן בפומפייה. 
  • מרתיחים קומקום עם מים.
  • מוסיפים שמן זית לסיר ומכניסים את הבצל, מטגנים עד שנהיה שקוף. מוסיפים את הדלעת ומערבבים. כשהדלעת מתרככת מעט, מצרפים שום ופטריות, מלח פלפל.         
  • מוזגים את היין לתוך הסיר (בערך רבע כוס), כשהוא מתאדה ונעלמים הנוזלים, מוסיפים את הפתיתים ומערבבים הכל יחד.
  • מוסיפים מים רותחים (כמות שווה לפתיתים), מנמיכים את האש וסוגרים את המכסה לכמה דקות שהפתיתים יתבשלו.
  • כשהפתיתים כמעט מבושלים, מוסיפים שמנת (רבע מיכל) ואת הפרמז'ן המגורד. מערבבים וסוגרים את המכסה לעוד דקה. כשהפתיתים רכים ונימוחים מורידים מהאש. מגישים חם מהסיר ומקשטים בקרעי פרמז'ן ועירית. 

ותודה לבן-גוריון.

יום שבת, 17 בינואר 2015

קפואים בעיר זרה: המסע המופלא לצ'כיה


לכבוד יום הולדתו ה-25 של בן, התחשק לי לעשות משהו מיוחד.

אז רגע לפני תקופת מבחנים קניתי לנו כרטיסים והפתעתי אותו בטיסה לפראג.
פראג אף פעם לא עניינה אותי במיוחד, פשוט כי נשמעה לי פחות קורצת מערים אחרות באירופה, עד לאחרונה, ששמעתי כמה דברים שעניינו אותי:

1. היא עיר מהאגדות. אבל באמת. המראה שלה קסום, גם מבחינה אדריכלית אבל גם כי יש בה משהו מיוחד. כשהלכנו על גשר צ'רלס המפורסם בערב ((charles bridge, הוא מואר ויש עליו פסלים ענקיים ומרשימים ומשני צדדיו נהר עצום, אמרתי לבן שאם פתאום תצוץ איזו פיה, זה ייראה נורמלי לחלוטין.

2. היא זולה. לא זולה הודו או תאילנד, אבל זולה מאוד יחסית למדינה אירופאית. הכסף שם הוא קרונות ולא יורו.

3.   היא חובבת בירה ידועה. פילזנר היא בירה צ'כית, וקרויה על שם עיר ממנה היא באה. בכל פינה בפראג אפשר למצוא ברים מקומיים ותיירותיים. הבירה שם יותר זולה ממים! 


הנוף מהגשר.
בגלל שהגענו לפראג באמצע החורף והתניידנו ברגל, רוב הזמן הלכנו בכיוון החום או הריח- אם הרחנו משהו חם וטעים, הלכנו בעקבותיו,  וכך פחות או יותר התנהלה החופשה שלנו. 


את החום הבוקע מבית התה הזה הרגשתי מקילומטרים.

טרדלניק. הגרסה הצ'כית לקיורטוש ההונגרי.
ביום הראשון נכנסנו לשוק מהכפור. ואפילו בן, הגבר שבגברים, הודה בפניי שקר לו.
0 מעלות זה הארד קור (תרתי משמע) בשביל אנשים שרגילים לאקלים הישראלי. הדבר הראשון שעשינו זה לקנות כובעים. כשבן הודיע לי שהאוזניים שלו קרח, לא הייתה ברירה. חימום האוזניים- צ'ק. זה כבר היה שיפור משמעותי. כשהסתובבנו בחוץ החזקתי עם הידיים את הצעיף כרוך סביב הפנים, בלי שום כוונה להוריד אותו, עד שנכנסנו למקום חמים ובטוח לאף שלי, שכמעט נשר. אחרי זה קניתי צעיף שאפשר להדביק לפרצוף מבלי להחזיק אותו עם הידיים, ואז נראיתי קצת יותר שפויה.
לצערי הסתבר שהפנים זה המקום הכי הרגיש שלי לקור. כמעט כל הזמן האף שלי היה אדום. התאמתי מאוד לרוח החג.

זאת אני מנסה לשחק אותה קולית בזמן התקף היפותרמי.

וזה הדובון שלי.
הגענו שנייה לפני חג המולד, אז בכל מקום היו דוכנים קטנים שמכרו תה ויין חם, בשר חזיר שמסתובב על המנגל, נקניקיות שמנמנות, ערמונים חמים, טרדלניק (מאפה מסורתי מבצק שמרים) שמכינים במקום, מפוצץ בסוכר ואגוזים (עם אופציה לנוטלה בפנים). מסביב עצי אשוח מלאים קישוטים נוצצים, והופעות חיות ברחוב.

מותר לי כי אני בחופשה.
הצ'כים דואגים לחימום. גם בחוץ.



























מבחינת חיי לילה- אין יותר מידי. רוב המקומות נסגרים בסביבות 23:00. 
המסיבות נראות כאילו יצאו משנות ה-80 (בקטע רע), אז זה לא היה ממש רלוונטי. 

אבל בגלל שהברים פתוחים במשך כל היום ויש אווירה כיפית, הלילה נהיה פחות קריטי.


קלאסי.

יש הרבה אטרקציות ודברים לראות, אבל שום דבר הוא לא must. בגלל שהעיר לא מאוד גדולה, אני ממליצה ללכת ברגל, לסמוך על האינסטינקטים (אני ניחנתי בחוש ריח מפותח, אבל אולי אצלך זה השמיעה? הראייה?), פשוט לזרום ולראות לאן זה יוביל אתכם.
ואם זה היה יותר מידי רוחני ומופשט, הנה כמה המלצות קצת יותר קונקרטיות:

Charles Hotel: המלון שלנו. לא מאוד מפואר אבל מקסים, חדר גדול ומרווח בסגנון עתיק ורומנטי. נמצא באזור טיפה פחות תיירותי אבל ממש קרוב להכל (דקה מגשר צ'ארלס). כולל ארוחת בוקר. מומלץ להזמין מקום מאתר שנקרא קיאק, המחירים בו יותר זולים מאתרים אחרים -  http://www.kayak.com/.

The Charles Hotel: 
Josefská 42/1, 118 00 Praha 1 - Malá Strana    
Phone: 420 211 151 300

הנוף מהחדר. אירופאי אורבני.
גבעת פטז'ין: אפשר להגיע למעלה הגבעה ברגל (בערך 20 דק' הליכה) או ברכבל.
כשמגיעים למעלה יש תצפית נורא יפה על כל פראג, עוד כל מיני אטרקציות וכמה מסעדות. ובירה כמובן. 


גבעת פטז'ין.

התיאטרון השחורTa Fantasia : אטרקציה כיפית לערב. המופע מגניב ומושקע למרות שאני מצאתי בו כמה מוטיבים אנטישמיים, אבל אולי זה רק הדמיון המפותח היהודי שלי. תשפטו בעצמכם. ותודיעו לי. נמצא ממש בכניסה לניו טאון אחרי גשר קארל.

Ta Fantasia
tel: (+420)222221366, 
mail: predprodej@tafantastika.cz או vstupenky@tafantastika.cz


מסעדת ג'ובאני (Giovanni): מסעדה איטלקית שמצאנו באקראי באחד משיטוטינו, והסתבר שזוג ישראלים שפגשנו באותו יום המליץ לנו עליה. מקום מקסים, אוכל מעולה ואווירה רומנטית. לעיקרית הזמנתי פטוצ'יני עם סלמון ושמנת ובן לקח חזה ברווז צלוי עם תרד ופרושוטו. כותבת ומריירת. וזה עוד בלי הראשונות.. והפוקצ'ה.. והבירות.. 

Giovanni restaurant
Address: Kožná 481/11110 00 Praha 1-Staré Město
tel.: +420 221 632 605

אפשר למצוא עוד פרטים על אטרקציות בפראג (ובאירופה בכלל) באתר שנקרא "שיחור". 

אינדיאנים בצ'כיה.
פיס אנד לאב עד הפעם הבאה.