זכרונות מהודו: מומו צמחוני

לפעמים אני יכולה להיות איפשהו ולהריח ריח מוכר, או להרגיש פתאום איזושהי תחושה חזקה, 

שבשנייה יכולה לקחת אותי למקום אחר. לזיכרון רחוק. לחופשה. לגעגוע.

הקשר אצלי בין ריח לזיכרון הוא לא תמיד רציונלי ולפעמים מרגיש אפילו אקראי ולא ברור.

התחושה יכולה לפעמים להחזיק יום שלם, כשאני נמצאת פיזית במקום מסוים אבל בראשי אני נודדת וחוזרת לסירוגין.

חוזרת לגסט האוס בעמק פרווטי, הודו.

ופתאום אני שוב בטיול בהודו, בגסט האוס עם מרפסת השמש, על ההר הגבוה שמשקיף להימליה, 

שותה את הקפה של הבוקר.

וברגע אחר אני הולכת קילומטרים אחרי הסבתא הזקנה והיחפה שמובילה אותנו במעלה ההר לביתה.

ואז אני בכפר הקטן והפסטורלי שכולו ירוק מסביב, משחקת שש בש.

                               בעלה של הסבתא היחפה מחכה בסבלנות לארוחת הצהריים. מנאלי, הודו.

נהר הגנגס. רישיקש, הודו.

געגועיי לביריאני

ילדים שמחים בעמק פרווטי.

את המומו (כיסוני בצק ממולאים), מאכל טיבטי מסורתי, הכרתי לראשונה לפני שלוש שנים, כשטיילתי בצפון הודו. 

מוכרת מומו ברחוב. מקלוד גאנג', דרמסלה.

דרמסלה מיושבת ע"י טיבטים, ושם גם ביתו הראשי של הדלאי לאמה.

המומו יכול להיות מאודה או מטוגן, ולהגיע בהמון צורות ומילויים שונים. 

המתכון הזה הוא של מומו קלאסי במילוי כרוב, גזר ובצל,

עם טוויסט אסייתי של רוטב סויה וג'ינג'ר שמוסיף למילוי עוד טעם ומליחות.

טעים, כייפי ופשוט להכנה.

מצרכים: 

בצק:

2 כוסות (בערך 400 גרם) קמח

כפית אבקת אפייה

כפית מלח

כפית סוכר

1.5 כוסות מים פושרים   

מילוי:

כרוב

2 גזרים

בצל

כפית ג'ינג'ר מגורד

כף סויה

כוסברה

הוראות הפעלה:

מתחילים עם הבצק:

• בקערה גדולה שמים את הקמח, אבקת אפייה, מלח, סוכר ומערבבים.  
• מוסיפים את המים ולשים את הבצק עד שנהיה מרקם חלק ואחיד.
• עוטפים את הבצק בניילון נצמד ונותנים לו לנוח.

בזמן שהבצק נח, מכינים את המילוי:

• חותכים את הבצל לחצי ופורסים לפרוסות דקות.
• מגרדים בפומפייה את הכרוב, הגזרים והג'ינג'ר וקוצצים את הכוסברה.
• מוסיפים לירקות כף סויה ומערבבים.

חוזרים לבצק:

• חותכים את הבצק לחתיכות קטנות.
• מרדדים עם מערוך על משטח מקומח את חתיכות הבצק לצורת עיגול קטן.
• שמים כף מהמילוי בתוך העיגול של הבצק, מניחים אצבע במרכז המומו ומקפלים את הבצק באופן סיבובי.

אופציה נוספת (יותר פשוטה): מקפלים את עיגול הבצק לשניים, מהדקים את השוליים בעדינות עם האצבעות 

ולאחר מכן לוחצים אותן שוב עם מזלג.  

• מכניסים מסננת אידוי לסיר גדול.
• מוסיפים מים כמעט עד לגובה תחתית המסננת.
• מרתיחים את המים בסיר, מניחים את המומו על המסננת, סוגרים את המכסה ומשאירים כרבע שעה עד שהבצק אינו דביק.

בתיאבון

פשטות מתוחכמת: ריזוטו פתיתים עם דלעת ופטריות

לא מזמן נסעתי לשדה בוקר בתור עוזרת צלם של אבא שלי,

במסגרת פרויקט חדש שהוא עובד עליו על דוד בן-גוריון.

כשהוא הציע לי להצטרף אליו לנסיעה זאת לא הייתה שאלה בכלל,

צילום ומדבר הם שני דברים שאני מאוד אוהבת.

וגם כי הוא ביקש ממני וזה אבא שלי.

המדבר בשבילי הוא מקום של רוגע ונחמה,

ובשנים האחרונות נשארה בעיקר הרגשה של החמצה וגעגוע לחופשות בסיני,

בחיפוש מתמיד אחר תחליפים בכל מיני אורחנים בדרום הארץ. 

המקום המושלם.

כשהגענו לשדה בוקר, נכנסנו לצריף של דוד ופולה והסתובבנו בין החדרים.

כשנכנסתי למטבח, לא יכולתי שלא לשים לב לכמה באופן אירוני, הוא דומה למטבח שלי. קטן מאוד, צנוע ומינימלי. 

זה הזכיר לי שבן-גוריון הוא זה שהמציא את הפתיתים (בשיתוף עם אחד ממייסדי אסם).

בתקופת הצנע, כאשר היה מחסור באורז, בן-גוריון ביקש למצוא תחליף שעשוי מחיטה. וכך נוצרו הפתיתים. גאונות. 

דמיינתי את דוד ופולה יושבים במטבח הקטן שלהם ואוכלים פתיתים של אסם. 

המטבח של דוד ופולה בן-גוריון. וינטאג' במיטבו.

זה הוביל אותי לחשוב על התקופה הזאת בחיים.

תקופה בה אני אמורה לאכול פתיתים ולעבוד במלצרות ולחיות בדלות עד סוף התואר. 

ואז חשבתי- למה אני אמורה להיות בסדר עם זה?                   

אולי עם מלצרות ומטבח קטן השלמתי, אבל לחיות ולאכול טוב זה דבר שאני לא מוכנה להתפשר עליו. 

ופתאום, בבת אחת הכל התחבר לי לריזוטו פתיתים (הברקה שלצערי לא גיליתי ראשונה).

שילוב מנצח של פשטות ויוקרה, עם מצרכים שאפשר למצוא כמעט בכל בית. 

ואם לא אז בסופר מתחת לבית.

לטבעונים- לוותר על הגבינות ולהכין רק עם יין וירקות. טעים.

טיפ: ממליצה להשתמש פרמז'ן איכותי. הוא אמנם יותר יקר אבל מחזיק מעמד הרבה יותר זמן והוא הרבה הרבה יותר טעים.

 

מצרכים:

פתיתים

בצל

דלעת 

פטריות

שן שום

יין לבן/אדום יבש

שמן זית

שמנת לבישול

פרמז'ן

אופציית הגשה: לגרד עם קולפן חתיכות דקות של פרמז'ן ולפזר מעט עירית קצוצה.

הוראות הפעלה:

• חותכים בצל ושום לחתיכות קטנות, את הדלעת לקוביות, את הפטריות לכל גודל שאוהבים. 
• מגרדים את הפרמז'ן בפומפייה. 
• מרתיחים קומקום עם מים.
• מוסיפים שמן זית לסיר ומכניסים את הבצל, מטגנים עד שנהיה שקוף. מוסיפים את הדלעת ומערבבים. כשהדלעת מתרככת מעט, מצרפים שום ופטריות, מלח פלפל.         
• מוזגים את היין לתוך הסיר (בערך רבע כוס), כשהוא מתאדה ונעלמים הנוזלים, מוסיפים את הפתיתים ומערבבים הכל יחד.
• מוסיפים מים רותחים (כמות שווה לפתיתים), מנמיכים את האש וסוגרים את המכסה לכמה דקות שהפתיתים יתבשלו.
• כשהפתיתים כמעט מבושלים, מוסיפים שמנת (רבע מיכל) ואת הפרמז'ן המגורד. מערבבים וסוגרים את המכסה לעוד דקה. כשהפתיתים רכים ונימוחים מורידים מהאש. מגישים חם מהסיר ומקשטים בקרעי פרמז'ן ועירית. 

ותודה לבן-גוריון.

טעים ובריא: סלט קינואה רענן

סוף החופש וחזרה לימים ארוכים ומתישים, בניסיון לתמרן בין לימודים-בית-מלצרות-ללכת לפילאטיס-לראות חברות-לאכול נכון-לבקר את סבא וסבתא-ועוד מיליון דברים שאני רוצה וצריכה להספיק במהלך השבוע.

לצלם תמיד יש לי זמן.

לפני חצי שנה התחלתי (שוב) לעשות ספורט, אחרי יותר משנה של עצלות קשה מנשוא, כשחשבתי שאין סיכוי שאני יכולה לעשות יותר מלימודים-עבודה, כי יש גבול ואני צריכה גם לישון מידי פעם. 

בחיים לא האמנתי שאני אהיה מהאנשים האלה שקמים ביום שישי מוקדם בבוקר והולכים לעשות פילאטיס בשביל "לפתוח את היום". זה נראה לי לא ריאליסטי. זה רק לאנשים שיש להם המון זמן פנוי.

אבל, תאמינו או לא, היום אני אחד מהאנשים האלה. ואין לי זמן בכלל. 

                             

השנה החלטתי שאני הולכת להספיק לעשות את כל הדברים בטו-דו-ליסט שלי. או לפחות לנסות להספיק הכל.
לאכול נכון זה משהו שנהיה מאוד חשוב לי. כמובן שלא תמיד מיישמת באופן מלא, אבל המודעות רק הולכת וגוברת.

סלט תמיד היה בשבילי תוספת מצוינת לפחמימה. אף פעם לא ארוחה בפני עצמה. לפני כמה שנים התחלתי להזמין סלט לעיקרית במסעדות, כי נמאס לי להאביס את עצמי כל פעם במיליון קלוריות. הייתי נורא גאה בעצמי על האיפוק.

עד היום אני מרוצה מעצמי כשזה קורה. 

זיתים בשוק לוינסקי.

ואם כבר בשוק אז למה לא בורקס. ממשיכה לסתור את עצמי בלי בושה.

הקטע עם קינואה הוא שאם מכינים אותה ומתבלים כמו שצריך, עם התוספות הנכונות, אין שום צורך בפחמימה. היא טעימה ומשביעה, שלא לדבר על הערכים התזונתיים המעולים שיש בה, והרגשת הסיפוק כשאתה מרגיש שאתה נורא-נורא בריא.

טיפ: אני אוהבת להכין סלט ירקות (מלפפון עגבנייה) וטחינה בצד, ואז לערבב הכל יחד.

מצרכים:

קינואה

זיתים

אבוקדו

פלפל אדום/כתום/צהוב

בצל סגול

גבינת פטה עיזים 

אגוזי מלך

שמן זית

לימון

תוספת אופציונלית: חמוציות!

הוראות הפעלה:

*על כל כוס קינואה- טיפה פחות מ2 כוסות מים.

• שוטפים את הקינואה במים קרים לפני הבישול ומסננים אותה לייבוש.
• מחממים סיר עם שמן זית, מוסיפים את הקינואה ומערבבים מעט.
• מוסיפים מים חמים ומערבבים את הקינואה. כשהמים מבעבעים מנמיכים את האש וסוגרים את המכסה. רבע שעה והקינואה מוכנה. לא לשכוח להוסיף מלח.
• חותכים את הפלפל, הבצל והזיתים לחתיכות קטנות, את האבוקדו והפטה לקוביות.
• כשהקינואה פושרת (עדיף שלא תהיה חמה מידי כי אז הגבינה תימס), סוחטים חצי לימון, מזלפים מעל שמן זית, מוסיפים את הירקות, הגבינה ואגוזי המלך ומערבבים הכל יחד.
• טועמים ומתבלים במלח-פלפל לפי הטעם (הגבינה והזיתים מלוחים אז כדאי לטעום לפני).

ארוחת צהריים במרפסת.

אז לכו "תפתחו את היום" עם סלט קינואה רענן. אני הלכתי לישון. בתיאבון. 

הבלוג שייך לסטודנטית שהחליטה לשבור את הסטיגמה ולבשל כמו גדולה. 

קוראים לי נועה, בת 25, סטודנטית שנה אחרונה לתקשורת, שוכרת דירה בדרום ת"א עם בן הזוג שלי בן (שהוא גם סטודנט וגם טבח מעולה). אני אוהבת לצלם ולאכול ולדבר על אוכל ולחשוב מה אוכל מחר גם אם כרגע אכלתי. 

כל המתכונים בבלוג מפורטים, מתאימים לכל הרמות ומחולקים לשתי קטגוריות- רעב ופחות רעב. 

חוץ מאוכל אפשר למצוא גם קצת המלצות, קצת חו"ל, קצת סיפורים והרבה צילומים. 

מעוניינים לשתף מתכונים, המלצות או כל דבר אחר? צרו איתי קשר:  noa.gal8@gmail.com