יום ראשון, 16 בנובמבר 2014

טעים ובריא: סלט קינואה רענן


סוף החופש וחזרה לימים ארוכים ומתישים, בניסיון לתמרן בין לימודים-בית-מלצרות-ללכת לפילאטיס-לראות חברות-לאכול נכון-לבקר את סבא וסבתא-ועוד מיליון דברים שאני רוצה וצריכה להספיק במהלך השבוע.


לצלם תמיד יש לי זמן.


לפני חצי שנה התחלתי (שוב) לעשות ספורט, אחרי יותר משנה של עצלות קשה מנשוא, כשחשבתי שאין סיכוי שאני יכולה לעשות יותר מלימודים-עבודה, כי יש גבול ואני צריכה גם לישון מידי פעם. 

בחיים לא האמנתי שאני אהיה מהאנשים האלה שקמים ביום שישי מוקדם בבוקר והולכים לעשות פילאטיס בשביל "לפתוח את היום". זה נראה לי לא ריאליסטי. זה רק לאנשים שיש להם המון זמן פנוי.



אבל, תאמינו או לא, היום אני אחד מהאנשים האלה. ואין לי זמן בכלל. 

                             


השנה החלטתי שאני הולכת להספיק לעשות את כל הדברים בטו-דו-ליסט שלי. או לפחות לנסות להספיק הכל.
לאכול נכון זה משהו שנהיה מאוד חשוב לי. כמובן שלא תמיד מיישמת באופן מלא, אבל המודעות רק הולכת וגוברת.



סלט תמיד היה בשבילי תוספת מצוינת לפחמימה. אף פעם לא ארוחה בפני עצמה. לפני כמה שנים התחלתי להזמין סלט לעיקרית במסעדות, כי נמאס לי להאביס את עצמי כל פעם במיליון קלוריות. הייתי נורא גאה בעצמי על האיפוק.

עד היום אני מרוצה מעצמי כשזה קורה. 


זיתים בשוק לוינסקי.

ואם כבר בשוק אז למה לא בורקס. ממשיכה לסתור את עצמי בלי בושה.


הקטע עם קינואה הוא שאם מכינים אותה ומתבלים כמו שצריך, עם התוספות הנכונות, אין שום צורך בפחמימה. היא טעימה ומשביעה, שלא לדבר על הערכים התזונתיים המעולים שיש בה, והרגשת הסיפוק כשאתה מרגיש שאתה נורא-נורא בריא.

טיפ: אני אוהבת להכין סלט ירקות (מלפפון עגבנייה) וטחינה בצד, ואז לערבב הכל יחד.



מצרכים:


קינואה
זיתים
אבוקדו
פלפל אדום/כתום/צהוב
בצל סגול
גבינת פטה עיזים 
אגוזי מלך
שמן זית
לימון
תוספת אופציונלית: חמוציות!

הוראות הפעלה:

*על כל כוס קינואה- טיפה פחות מ2 כוסות מים.
  • שוטפים את הקינואה במים קרים לפני הבישול ומסננים אותה לייבוש.
  • מחממים סיר עם שמן זית, מוסיפים את הקינואה ומערבבים מעט.
  • מוסיפים מים חמים ומערבבים את הקינואה. כשהמים מבעבעים מנמיכים את האש וסוגרים את המכסה. רבע שעה והקינואה מוכנה. לא לשכוח להוסיף מלח.
  • חותכים את הפלפל, הבצל והזיתים לחתיכות קטנות, את האבוקדו והפטה לקוביות.
  • כשהקינואה פושרת (עדיף שלא תהיה חמה מידי כי אז הגבינה תימס), סוחטים חצי לימון, מזלפים מעל שמן זית, מוסיפים את הירקות, הגבינה ואגוזי המלך ומערבבים הכל יחד.
  • טועמים ומתבלים במלח-פלפל לפי הטעם (הגבינה והזיתים מלוחים אז כדאי לטעום לפני).

ארוחת צהריים במרפסת.

אז לכו "תפתחו את היום" עם סלט קינואה רענן. אני הלכתי לישון. בתיאבון. 




יום רביעי, 5 בנובמבר 2014

מאפינס בננה, שוקולד צ'יפס ואגוזים


תמיד סלדתי מאפייה. זה הרגיש לי כאילו כופים עליי תבנית מסוימת (תרתי משמע), וכל חריגה ממנה תתגלה ככישלון מוחלט. לעומת בישול שהוא הרבה יותר אבסטרקטי וחופשי.


היום אני יודעת שגם באפייה אפשר לעשות ניסויים ולהתפרע במתכונים מסוימים, אך לרוב אני נמנעת מלאפות מהסיבה הפשוטה שאין לי בבית פרטנר למתוקים ואני פשוט אחסל הכל לבד ואתחרט על כך לעד. 


כשאושר ורגשות אשמה מתמזגים. ביקור בדליקטסן.

כשאני מפנטזת על העתיד, לפעמים אני רואה את עצמי אמא סטייל מרתה סטיוארט, עם מטבח ענק וביתי מלא בגדג'טים של בישול ואפייה, אני לובשת סינר פרחוני ויש לי בבית ריח מדהים של עוגה נאפית בתנור. וקריירה מצליחה.



אז בשביל לשמר את הפנטזיה, אם אני כן מחליטה לאפות משהו (אחרי שאני עושה עם עצמי משא ומתן קשוח על כמה מותר לי לאכול. זה תמיד מתחיל בפרוסה אחת), אני תמיד חוזרת לאותו מתכון שאף פעם לא נמאס ותמיד מעלה בי נוסטלגיה של ילדות. עוגת הבננות של דודה שלי, תמי (שהיא גם מעין מרתה אבל הרבה יותר מגניבה).


דודה שלי היא סוג של עילוי בכל הקשור לקולינריה, עיצוב ואופנה. וכמובן שבבית שלה תמיד יש ריח של עוגה בתנור. 


המטבח של תמי (תמונות מתוך האתר שלה nestprettythings.com)

...Someday


המתכון מאוד פשוט וידידותי למטבחים נטולי מיקסר (כמו שלי). כל ההכנה יכולה להתבצע מצוין באופן ידני. 




המאפינס יוצאים רכים וטעימים, והבונוס הכי גדול- הריח!!! קומבינציית ניחוחות מדהימה של בננות שוקולד ואגוזים. 


טיפים:

*במידה ואין תבנית שמיועדת למאפינס, אפשר לשפוך את הבלילה לתבנית רגילה של עוגה.

* אם אתם לא בטוחים שהמאפינס מוכנים, תכניסו קיסם לאחד מהם. אם הקיסם יוצא נקי- זה מוכן.


מצרכים:


3-4 בננות בשלות

3 ביצים

1/4 כוס שמן

1.5 כוס סוכר

2 כוסות קמח

1/2 כוס שוקולד צ'יפס

1/2 כוס אגוזי מלך

חמאה (לשימון התבנית)

תבנית עם שקעים למאפינס


הוראות הפעלה:


  • מחממים תנור ל-180 מעלות.
  • משמנים את השקעים של התבנית בחמאה (אם יש תבנית מסיליקון אין צורך בחמאה).
  • שוברים מעט את אגוזי המלך (אופציה: לשים את האגוזים בתוך שקית אטומה ולדפוק עם פטיש. מאוד יעיל. ומשחרר אגרסיות).

יבשים:

  • שופכים את הקמח והסוכר לקערה ומערבבים.
רטובים:

  • מועכים את הבננות עם מזלג עד שהן מתאחדות לעיסה (מותר קצת גושים).
  • שוברים את הביצים בקערה נפרדת ומערבבים, מוסיפים את השמן ומערבבים.
  • מאחדים את הבננות עם הביצים והשמן בקערה אחת ושופכים לקערה של הסוכר והקמח.
  • מערבבים ידנית עד שהתערובת חלקה ואחידה (לאמץ את השרירים).
  •  מוסיפים שוקולד ציפס ואגוזי מלך.
  • שופכים את הבלילה לתוך השקעים של התבנית (לא למלא עד הסוף כי המאפינס עוד יתפחו), ומכניסים לתנור. בערך 15 דק' והמאפינס מוכנים! 



קפה ומאפינס בגינה, אבל קודם כל- אינסטגרם.



יום שישי, 17 באוקטובר 2014

ממשיכה את המסורת המשפחתית: ירקות מוקפצים עם פסטה


המתכון הזה הוא מאוד סנטימנטלי בשבילי כי הוא של אבא שלי, שמכין אותו בווריאציות שונות מאז שאני בת 10.


נפגשים לשחק מטקות. אבא והים.

                                  

זה התחיל בתור מוקפץ אסייתי- ירקות עם עוף בסויה וג'ינגר שהוקפצו בווק. אחר כך העוף הוחלף בבשר טחון, ובהמשך הווק הומר במחבת ברזל, הסויה הוסרה ורשמית התבשיל כבר לא היה אסייתי. היום הוא צמחוני לחלוטין עם תוספת איטלקית ותבלינים הודים ומזרחיים.




אני יכולה לומר בוודאות שאחרי שנים של ניסוי וטעייה- התבשיל מושלם. לכן אני גם יותר משמחה לשתף ולחלוק אוכל שתמיד יהיה בשבילי זיכרון של בית.


גן עדן זה כאן.


אבא שלי הוא בשלן אינטואיטיבי. הוא מאלתר ומגוון כל הזמן במטבח, ולכן גם האוכל שלו תמיד יוצא טעים וייחודי.


אופן ההכנה של המתכון תואם: הסדר ברור (מטגנים את הירקות אחד אחרי השני), אבל הזמנים והכמויות הם לשיקול דעתכם (תהיה גם אופציה לכמויות, בתחתית הפוסט).

זאת ההזדמנות שלכם להחליט איך אתם רוצים שהמנה תראה- אם אתם אוהבים את הירקות עשויים היטב או יותר קראנצ'ים, מעדיפים יותר תירס ופחות גזר, תלכו לפי האינסטינקטים והטעם שלכם-  כך גם האוכל ייצא יותר טוב. 



לי יש בבית כיריים חשמליים, אז זמן ההמתנה עד שהמחבת מתחמם הוא כפול ומייגע.


לכל בעלי הכיריים החשמליים - לבי אתכם.


טיפ: ממליצה להשתמש במחבת איכותי שישמור על הירקות מלהישרף.

דבר נוסף, יש במתכון שני תבלינים שבעיניי מוסיפים המון - החוויאג' (שעושה קאמבק מהמתכון הקודם של המרק) וקארי- תערובת תבלינים הודית שמכילה כורכום, כמון, חילבה, זנגביל טחון, ציפורן, שומר והל. למי שאין בבית ומתחשק לו לקנות, אלו תבלינים מעולים שבטוח ישמשו אתכם בעתיד. אבל, מכיוון שגם לי אין תמיד את הזמן והסבלנות ליישם מתכונים שאין לי את המצרכים אליהם, זה ממש לא חובה. תמיד אפשר להשתמש בתבלינים שיש בבית. אופציה נוספת היא לתבל רק במלח פלפל, עדיין ייצא טעים.



אופציות הגשה: לקשט בפטרוזיליה, להוסיף פרמז'ן או לזלף מעט טחינה גולמית מעל המנה.



אין כמו פרמז'ן איכותי (מפריז).

מצרכים:


בצל (סגול או לבן)
2 שיני שום
3 גזרים
בטטה
דלעת
תירס (אם טרי- 2, שימורים- חצי קופסא)
שמן זית
תבלינים –  חצי כפית חוויאג', חצי כפית קארי, מלח ופלפל.
חופן פטרוזיליה (אופציונלי)
חבילת פסטה

הוראות הפעלה:
  • מקלפים את הבצל והירקות וחותכים לחתיכות דקות.
  • מקלפים את שיני השום.
  • מחממים מחבת ומוסיפים שמן זית (כמות נדיבה שתכסה את המחבת).
  • מטגנים את הבצל עד שנהיה שקוף.
  • מוסיפים את שיני השום, מערבבים, ומשאירים לעוד דקה.
  • מוסיפים את הדלעת ומטגנים לכמה דקות.
  • מוסיפים את הבטטה ומערבבים.
  • כשהבטטה והדלעת מתרככות, מוסיפים את הגזר, מערבבים מעט ומתבלים.
  • כשכל הירקות התרככו, מוסיפים את התירס ומערבבים.
  • כשהירקות רכים מכבים את האש, מכסים במכסה ומשאירים לעוד כמה דקות, שהטעמים ייספגו.


 בתיאבון.


יום שני, 13 באוקטובר 2014

לקראת החורף: מרק ירקות עם קוסקוס


לפני כשבועיים, בדרכי חזרה הביתה מהים, נחתה עליי פתאום השתוקקות עזה למרק.

לא סתם מרק. מרק ירקות עם קוסקוס.


30 מעלות, חום אימים, אני נוטפת זיעה על הקטנוע והמוח שלי לא מרפה. מרק עכשיו.



עצרתי בסופר וקניתי גרגירי חומוס בקופסת שימורים (מתנצלת מראש בפני כל האורגנים אקולוגים/אבא שלי, לא היה לי זמן להשרות מראש והייתי רעבה). תיארתי לעצמי שאת שאר המצרכים אמצא כבר בבית. טעיתי. שני תפוחי אדמה, בטטה ובצל. בכל זאת לא ויתרתי, התחלתי בקילוף.       



   

בעודי עומדת במטבח עם הבגד ים עליי וחותכת ירקות, בן הופיע מהחדר וחשב שנפלתי על הראש. בלי קשר יש לנו חילוקי דעות בעניין האקלים בבית (מזגן) -  אנחנו תמיד הפכים, כשהוא מת מחום אני קופאת, ולהיפך. כל אחד טוען שהבעיה היא אצל השני. באותו הרגע הייתה לו ראיה מצוינת כדי לבנות עליי תיק, ולנצח. בגדול. הוא לא ניצל אותה, למזלי.




תוך 10 דקות סיימתי עם החיתוך והטיגון של הירקות (ברגע האחרון גם מצאתי פטרוזיליה), הוספתי מים רותחים, חצי כפית של חוויאג' למרק, מלח פלפל, סגרתי את המכסה והלכתי להתקלח. כשיצאתי המרק היה מוכן. נשאר רק להכניס את גרגירי החומוס ולהכין את הקוסקוס.



מאז כבר יצא לי להכין שוב את המרק, אבל הפעם שדרגתי והוספתי דלעת, גזר ושום.

גם בלי, המרק יוצא טעים, מנחם והכי חשוב- קל ומהיר!!!




טיפ: הדבר היחיד שחשוב במתכון (מעבר לירקות ומים) זה החוויאג'- תערובת תבלינים תימנית שבדר"כ מכילה כורכום, כמון, הל וחילבה. אני ממש ממליצה למי שאין לקנות אותו, הוא מוסיף טעם עמוק למרק ולתבשילים ואפשר להשיג אותו בכל מקום (סופר, שוק, חנויות תבלינים וכו'). רק כשאתם קונים תבקשו חוויאג' למרק, כי יש גם חוויאג' לקפה ואלו שתי תערובות שונות.


הוראת בטיחות: אני הלכתי להתקלח בידיעה שעוד מישהו היה בבית, אם אין מי שישגיח אל תעזבו את הסיר לבדו. זהו אני מכוסה מכל הכיוונים, אפשר להמשיך.



:(מצרכים למרק המשודרג (אני הלכתי על כמויות שמתאימות לזוג


             2 תפוחי אדמה              
בטטה
דלעת
3 גזרים
בצל
שן שום
חופן פטרוזיליה
שמן זית
גרגירי חומוס
תבלינים- חצי כפית חוויאג' למרק, חצי כפית פפריקה (אופציונלי), מלח ופלפל.


הוראות הפעלה:



  • מרתיחים קומקום עם הרבה מים.
  • מקלפים את הירקות וחותכים לקוביות. את הבצל חוצים לחצי.
  • מוסיפים שמן זית למחבת ומטגנים מעט את הבצל.
  • מוסיפים את שאר הירקות ומערבבים.
  • מוזגים את המים הרותחים לסיר עם הירקות.
  • מוסיפים חופן פטרוזיליה ושן שום שלמה.
  • מתבלים בחוויאג' ומלח פלפל.
  • כשהמרק מבעבע, מנמיכים את האש וסוגרים את המכסה.
  • כשהירקות רכים (בערך 20 דק'), מוסיפים את גרגירי החומוס ומערבבים.

לקוסקוס (ללא בישול):


  • מרתיחים קומקום.
  • שופכים את הקוסקוס לקערה עמוקה או סיר .
  • מתבלים במלח ופלפל, מעט שמן ומערבבים עם מזלג.
  • מוזגים את המים הרותחים מעל הקוסקוס (כמות שווה) ומכסים בצלחת/מכסה.


בערך 6 דק' והקוסקוס מוכן!

אה ולא לשכוח להדליק מזגן. בתיאבון.

יום חמישי, 9 באוקטובר 2014

האסקפיזם המושלם: שבוע בפריז

אז אחרי חודשים של שירות אנשים שיכורים- העבודה השתלמה!

הכרטיס נקנה- החופשה סוף סוף הגיעה.


יש משהו בפריז. משהו שלא ידעתי להגדיר אותו, אלא רק בדיעבד כשחזרתי לארץ. קודם כל שמתי לב שהצרפתים לא מחוברים באינפוזיה לאייפונים שלהם. גם במטרו ובמקומות שאני הייתי טוענת שהם הכרחיים בשביל להעביר את הזמן, אז לא! הם יעדיפו לקרוא ספר או לשמוע מוזיקה (!!!).

דבר שני, הם מסתובבים ברחוב עם באגט כאילו כלום.



מעבר לזה, התיירים לא ממש מעניינים אותם ורובם לא טורחים אפילו ללמוד אנגלית. לי זה לא הפריע. אפילו קצת חיבבתי את הגישה הקשוחה והאליטיסטית של אםאתהלאיודעצרפתיתבעיהשלך (במבטא צרפתי).


תיירם בלובר
                                                 תיירים בלובר.

כמה אנקדוטות לגביי הבחורות הפריזאיות:

-יש להן חיבה עמוקה לנעלי סניקרס (גם עם שמלה או חצאית).
-הן לא שמות לק בציפורניים.
- הן אוכלות מלא באגט ולא משמינות.


 געגועים עמוקים.
                                      

הנונשלנטיות בעיר הזאת הקסימה אותי. הרחובות יפים ומטופחים באופן שנראה חסר מאמץ לחלוטין.




אוכל:

אין ספק שהאוכל הרבה יותר הולם לקרניבורים. התפריט הצרפתי מבוסס על סטייקים, המבורגרים, דגים ופירות ים. מה שכן, הצרפתים יודעים לעשות את הבשר כמו שצריך. אם הזמנת מידת עשייה מדיום, זה אכן יהיה כך- אדום ועסיסי מבפנים.  ביום השלישי, פגשנו קרובי משפחה, ז'אן-פייר ואגת, שלקחו אותנו לביסטרו צרפתי קלאסי. קשה לתאר במילים כמה התמוגגתי מהאוכל. ז'אן פייר פיקד על הזמנת הראשונות והקינוחים, אחת הראשונות הייתה מנת מולים שמעולם לא ראיתי לפני, והיא הייתה פשוט מעולה!


     מעט חשודים אבל טעימים בטירוף.
                             

בתקופה האחרונה אני מאוד משתדלת להפחית בבשר ואני מודה שבפריז חטאתי. בעיקר לא הצלחתי לעמוד בפני באגט עם האם וצ'יז (או: ז'אמבון אה פרומאז'). מה שמביא אותי לדבר קצת על הבאגט. הוא בכל מקום: תקבלו אותו חתוך בתוך סלסלה כחלק אינטגרלי מהארוחה במסעדות (לפעמים הוא גם יהיה חם!), תראו אותו בכל מאפייה ופטיסרי, ובידיהם של הצרפתים הקונים אותו טרי מידי יום. 


קניות:

השופינג בפריז הוא כייפי ביותר. בכל פינה אפשר למצוא חנויות בגדים, בוטיקים של מעצבים, וכמעט בכל חנות יש דברים ממש יפים. אני העדפתי לקנות מחנויות מוכרות (H&M וכו'), הבגדים יפים והרבה יותר זולים אז יכולתי להתפרע ולקנות יותר. מצד שני, אם יש תקציב, כמובן שמיד ללכת לחנויות הבוטיק, שם אפשר למצוא דברים ייחודיים ושווים. 


  כי חייבים הפסקת קפה בין קנייה לקנייה.    
                                                                                          

עוד דבר נחמד בפריז הוא שכמעט בכל רחוב או סמטה אפשר למצוא גן נסתר, הנחבא בין הבניינים.  



והדלתות (כן אני מדברת על דלת)!!! כל כך מרשימות שפשוט אי אפשר להתעלם מהן.



בעצם החיסרון היחיד הוא שהיא מאוד יקרה. אני הגעתי בידיעה שאני הולכת לבזבז את כספי על דברים נחוצים (שופינג), אז זאת לא הייתה בעיה, אבל כדאי לבוא מוכנים.


        עצי ערמונים בגני לוקסמבורג.           


     עד הפעם הבאה.
                                    

יום רביעי, 8 באוקטובר 2014

הבלוג שייך לסטודנטית שהחליטה לשבור את הסטיגמה ולבשל כמו גדולה. 

קוראים לי נועה, בת 25, סטודנטית שנה אחרונה לתקשורת, שוכרת דירה בדרום ת"א עם בן הזוג שלי בן (שהוא גם סטודנט וגם טבח מעולה). אני אוהבת לצלם ולאכול ולדבר על אוכל ולחשוב מה אוכל מחר גם אם כרגע אכלתי. 

כל המתכונים בבלוג מפורטים, מתאימים לכל הרמות ומחולקים לשתי קטגוריות- רעב ופחות רעב. 

חוץ מאוכל אפשר למצוא גם קצת המלצות, קצת חו"ל, קצת סיפורים והרבה צילומים. 

מעוניינים לשתף מתכונים, המלצות או כל דבר אחר? צרו איתי קשר:  noa.gal8@gmail.com